אני זוכרת מאוד בבירור את היום שבו לטאטא את הבית הפך להיות סוג של תחביב בשבילי. עד לאותו יום, לי ולכל צורה של ניקיון לא היה הרבה במשותף. וכשאני אני אומרת "לא היה הרבה" אני מתכוונת לממש כלום. מבחינתי, אין שום בעיה לדלג מעל הכביסה שזרוקה על הרצפה או להעמיס אותה על כסא או ספה, אין כל רע ברהיטים מאובקים, אני מוצאת שזה מעניק להם נופך מיוחד וחן מסוים, ולא יקרה שום דבר קטסטרופלי אם הלכלוך יחכה כמו שהוא עוד שבוע כשהמנקים אמורים להגיע.

אני יודעת שהרבה מכם לא מסכימים איתי, או אם לדייק די מזדעזעים כרגע, אבל זה המצב. לכלוך ובלגן לא מספיק נוראיים בעיניי כדי להצדיק את הפעולות המייגעות והמעיקות הכרוכות בסידור וניקיון.

עד לאותו יום בהיר ומשנה חיים שבו קיבלתי מתנה מאוד משונה לחג מאמא שלי. "מטאטא, אמא? באמת? זה מה שקנית לי לחג..?" "לא סתם מטאטא!" היא הזדעקה בדרמטיות, "זה מטאטא הפלא!" ביני לבין עצמי תהיתי כמה שניות ברצינות מוחלטת אם אמא שלי נכנסה ממש חזק לקטע של הארי פוטר והחליטה לקנות לי מטאטא ברוח סדרת הספרים האהובה, אבל מהר מאוד, היא הכניס את מטאטא הפלא החדש שלי לפעולה והתחילה להדגים את כל פלאיו תוך שהיא מנחה ומסבירה בקול רם את כל הפונקציות, היתרונות והשלבים.

אני חייבת להודות שבשניות הראשונות להדגמה הנמרצת הייתי צינית וסקפטית למדי, אבל ככל שחלפו הדקות וראיתי את אמא שלי, אישה מבוגרת שתהיה בריאה, מעבירה את מטאטא הפלא בלי שום מאמץ ברחבי הבית, אנרגטית ושמחה, בלי כאבי מפרקים או כיפופי גב מיותרים וכל זאת תוך כדי ניקיון אמיתי – עצרתי לרגע כדי להתפעל.

"תראי לי מה את עושה שם בדיוק, זה נראה מעניין", אמרתי כדרך אגב, מתאמצת לשמור על פאסון וארשת פנים אדישה, על אף שקצת התרגשתי בפנים מהקלות שבה היא הפעילה את המטאטא שנראה כי עושה עבודה לא רעה בכלל. התשובה שלה לשאלה הפשוטה שלי נשמעה כמו שיר הלל וששון והסתכמה בערך במשפט "בדיוק! אני לא עושה כלום!!" היא המשיכה והסבירה קצת יותר בפירוט: העניין עם מטאטא הפלא, הוא שיש לו מוט באורך של כמעט מטר וחצי שאינו מחליד, מה שמונע ממני לכופף את הגב או לחטוף יבלות בידיים.

אני אפילו לא צריכה להתכופף כדי לאסוף את הלכלוך משום שהוא כבר עושה הכל לבד – יש לו כף פנימית ומנגנון איסוף של 2 מברשות המסתובבות ב- 360 מעלות ומברישות את הלכלוך היישר לתוך הכף, בלי מנוע ובלי רעש! צורת המברשות גם מאפשרת לו להגיע בקלות לכל הפינות הקשות של הבית שתמיד נשארות בלתי מושגות ומלוכלכות. אני מטאטאה איתו הכל – עלים שנכנסו מן החצר, השערות שמיצי משאירה בכל מקום, פירורי עוגה דביקים, רסיסי זכוכית, חול, הכל!

אחרי הנאום הזה לא יכולתי שלא לקחת את מטאטא הפלא לידיים ולנסות בעצמי ומה אומר לכם, מאותו רגע זה היה פשוט סיפור אהבה ריחני.