אני אוהבת קינואה כבר תקופה ארוכה. התאהבתי בה קצת לפני שהיא הפכה לטרנד עולמי כל כך נרחב. ויש לי סיבות טובות: היא טעימה בטירוף, היא מכילה 8 חומצות אמינו חיוניות, היא אינה מכילה גלוטן (ישששש!), היא עשירה בברזל, סידן, בוויטמין E, בוויטמין B, באבץ ובאשלגן.
כאימא, חשוב לי שגם הילדים שלי יאכלו וייהנו מכל הטוב הזה. אז בהתחלה חיפשתי דרכים יצירתיות להכיר לילדים שלי את הקינואה. שברתי את הראש עם כל מיני רעיונות מתוחכמים וניסיתי כל מיני דרכים שיעודדו אותם לטעום אותה.
זה התחיל בכתבה שקראתי ברשת שבה המליצו לאימהות לנסות לקרוא לקינואה בשמות שמדברים לילדים. אז ניסיתי כל מיני כינויים. כך למשל, שכנעתי את הילדים שלי שקינואה היא בעצם המזון שפיראטים אוכלים. אפילו הרשתי להם לשים רטייה על העין, לשים כובע של פיראט ולאכול עם יד-וו את הארוחה המשפחתית. כדי לא לצאת הזויה לגמרי הוספתי סיפור על הפיראטים של תרבות האינקה העתיקה והוספתי שהפיראטים, בני שבט האינקה, היו אוכלים את הקינואה כדי לקבל כוח (קצת כמו התרד של פופאיי).
החיים לא משעממים עם קינואה
כשזה לא עבד ניסיתי משהו אחר. בישלתי קינואה בסיסית, סידרתי מלא תוספות טעימות (ובריאות) על השולחן והכרזתי על תחרות "קערת הקינואה הטעימה ביותר". כל אחד מהילדים הוסיף את התוספות שהוא אוהב על הקינואה שלו והמנצח היה הילד שסידר את המנה הטעימה ביותר. חשבתי לעצמי: הילדים שלי אוהבים תחרויות, הם אוהבים גם אוכל, מה כבר יכול להשתבש?!. ובכן, הכול השתבש. בגלל שהם עדיין די קטנים השילובים שהם יצרו היו קצת מוזרים ואם לומר את האמת, הם לא ממש היו טעימים.
אחרי שני ניסיונות כושלים עברתי לתוכנית מספר 3. החלטנו לעשות ערב צ'יזבטים בנושא קינואה. לעת ערב הרמנו ביחד עם הילדים אוהל גדול באמצע הסלון, בנינו לידו מבצר מאולתר, לבשנו פיג'מות, החשכנו את הבית, הפעלנו פנסים והתחלנו, בעלי ואני, לספר כל מיני סיפורים על הקינואה ועל דרום אמריקה, סיפורים לשעת לילה מאוחרת כמו שאומרים.
מה שיצא לנו מזה – זו בדיוק ההפך ממה שצפינו. במקום לקרב את הילדים אל הקינואה, היא הפכה לאימת הארוחה. לא רק שלא הצלחנו לגרום להם לאהוב אותה, עכשיו הם גם החלו לפחד ממנה. איך לא חשבנו שזה עתיד לקרות, אני לא יודעת. אין לי תירוצים.
כאשר הבנתי ששום דבר מהתכסיסים שלי לא הולך, החלטתי להפסיק לנסות לגרום להם להתאהב במאכל הנפלא הזה. המשכתי להכין קינואה לי ולבעלי ואכלנו אותה לפחות פעם פעמיים בשבוע. בדיוק בנקודה הזו, כאשר הפסקתי לנסות, הכול התהפך. באיזה יום מצאתי מתכון של ממולאי קינואה, שהתכוונתי להכין לנו, המבוגרים. אבל להפתעתי הגמורה, המנה נשאה חן גם בעיני הילדים ולפתע הם התחילו לאכול קינואה.
לפני שאחשוף בפניכם את המתכון הנפלא הזה, חשוב להבין את המוסר השכל או הלקח שלמדתי. ילדים, לא משנה כמה הם קטנים, הם ישויות חכמות, הם יודעים לזהות תחבולות ותכסיסים כבר מגיל קטן. אז אולי לא צריך לעבוד עליהם, כדאי לעבוד ביחד איתם.
ועכשיו לעבודה ולמלאכה.
ממולאי קינואה מתכון מאתר סוגת
הרכיבים הדרושים:
3 כוסות מים
מארז קינואה ובורגול
24 פלפלים קטנים
4 כפיות מיץ לימון
קליפה מגוררת מלימון בגודל בינוני
4 כפות שמן זית
רבע כוס פטרוזיליה
בצל ירוק – לקצוץ דק
שליש גרעיני חמנייה – לקלות במחבת
פלפל
מלח
כיצד מכינים?
- הכנת הקינואה-בורגול: בסיר עם מים ועם מלח מערבבים את המארז ומביאים לרתיחה. מכסים בניילון נצמד ומצננים.
- מבשלים את המארז שוב על אש נמוכה ועם סיר מכוסה חלקית עוד כ – 10 דקות.
- שמים בצד את הסיר עם המכסה סגור למשך כ – 5 דקות.
- מורידים את המכסה ומסננים. מקררים עד שהקינואה-בורגול מגיעים לטמפרטורת החדר.
- בינתיים יש לשטוף את הפלפלים היטב. מייבשים אותם, חוצים אותם לחצי ומסירים את החלקים הפנימיים והזרעים. אך משאירים את הגבעול הירוק.
- למילוי: מערבבים את הבורגול והקינואה המוכנים עם שאר החומרים כדי ליצור תערובת מילוי.
- ממלאים את הפלפלים הקטנים ומהדקים את המילוי עם כפית.
מגישים.
בתאבון, ולבריאות!