אני זוכרת מאוד בבירור את היום שבו לטאטא את הבית הפך להיות סוג של תחביב בשבילי. עד לאותו יום, לי ולכל צורה של ניקיון לא היה הרבה במשותף. וכשאני אני אומרת "לא היה הרבה" אני מתכוונת לממש כלום. מבחינתי, אין שום בעיה לדלג מעל הכביסה שזרוקה על הרצפה או להעמיס אותה על כסא או ספה, אין כל רע ברהיטים מאובקים, אני מוצאת שזה מעניק להם נופך מיוחד וחן מסוים, ולא יקרה שום דבר קטסטרופלי אם הלכלוך יחכה כמו שהוא עוד…